עבודה מספר 1 - קורס מורות ליוגה נשית - האגן

טל רדנאי

עבודה מספר 1 - קורס מורים ליוגה נשית - האגן

כתבה: טל רדנאי

 

 

מרצה- מירה ארצי פדן, סיעת- קארין קזאז.
 

מגישה- טל רדנאי

 

 

1.מבנה האגן – העצמות והמפרקים המרכיבים את האגן:

האגן נקרא Palvis, מיכל וצורתו כשל משפך, האגן מורכב מעצמות האגן, עצם הסקרום והקוקסיס.
מבנה עצמות האגן: עצם הכסל (Os Ilium), עצם השת (Os ischii), עצם החיק (Os pubis).                                                     
   

מפרקי האגן:
המפרק בין עצם העצה לעצם הזנב SACROCOCCYGAL
מפרק החיק PUBIS – הסימפסיז פוביס
שני מפרקי העצה  והכסלSACROILIAC

מפרקי הירכיים

 

1.המפרק בין הסקרום לקוקסיס: כל מפרק נועד לזוז וגם במפרק זה יש תנועה בכל ריקון מעיים ובלידה (תנועה של 2 ס"מ בלידה לעומת 2 מ"מ בריקון מעיים). ביציבה נכונה עצם הזנב חופשית.


2.מפרק הפוביס הינו מפרק סחוסי בעל תנועה מוגבלת. הוא מחבר בין עצמות האגן מקדימה.
הסימפיזיס פוביס ממלא תפקיד חשוב בייצוב האגן בזמן פעילות, בכל תנוחה בה מעורבות הרגליים. במהלך הריון, הרלקסין שמופרש ומגמיש את הרצועות, מאפשר לאגן להתרחב ולהימתח ובזמן הלידה למפרק החיק תפקיד חשוב בגלל גמישותו. הוא מאפשר לעצמות לזוז ביתר חופשיות ויוצר מרחב שמאפשר לתינוק לעבור בחופשיות בתעלת הלידה מבלי לגרום נזק לאגן.
 

3.מפרקי העצה והכסל ממוקמים בחלק התחתון של הגב מ-2 צידי עמוד השדרה. הם מחברים בין עצם הזנב והכסל ואת עמוד השדרה לאגן. חיבורה של עצם העצה לאגן יוצר מפרק שמאפשר תנועת החלקה קלה בכמה מישורים. מפרקי הסקרואיליאק מאפשרים את תנועת הסקרום בין עצמות האגן ומאפשרים גמישות מרבית בסיבוב וכפיפה לכל הכיוונים. הם יכולים לזוז בין 2-4 מ"מ בזמן הרמת משקל או כפיפה קדימה. אין בהם הרבה תנועה יחסית למפרקים אחרים בגוף ובמשך השנים הם הופכים נוקשים ונעולים ועשויים לגרום לכאבי גב תחתון, כאבים באזור הישבן וכאבים בירך.


4. מפרק הירך נוצר במקום המפגש של ראש עצם הירך (femoral head) עם שקע ה- acatabulum באגן. בנוסף למבנה הגרמי, המפרק מיוצב ע"י מערכת רצועות ומגוון שרירים העוטפים אותו מכל עבר ומאפשרים  שילוב של חוזק ויציבות עם תנועה רחבה בכל המישורים.

 

2.שרירי רצפת האגן:

בסיסו של האגן הזה הוא רצפת האגן. זהו האזור העוטף את פתח השופכה, הנרתיק ופי הטבעת, החלק התומך באגן ובאיבריו הפנימיים. אלו שרירים חזקים וגמישים שמשפיעים על תפקוד האיברים הפנמיים וגורמים להם להיות מוחזקים כראוי במקומם, לא לצנוח ולשמור על תפקוד תקין.
שרירי רצפת האגן נחלקים לשלוש קבוצות כאשר החלוקה האנטומית שונה מזו התפקודית,
קבוצת שרירי רצפת האגן: Levator ani, Coccygeus, Pyriformis, וכן מסה עבה של רקמות חיבור שיחדיו יוצרות את הערסל [רצפת האגן]. מתוך רצפת האגן יוצאים צינור השתן [השופכה] צינור הצואה [חלחולת Rectum] ואצל האישה פתח הנרתיק. שלושת הפתחים הללו סגורים בקצה התחתון שלהם על ידי שרירים טבעתיים [Sphincters] בעלי חשיבות גדולה במתן אפשרות להפרשת הצרכים ובמניעת דליפת שתן, דליפת צואה, דליפת גזים לא רצונית.


1) בחלק השטחי (הפרינאום) נמצא שריר שמונה שבחלקו הקדמי סוגר על פתח הנרתיק, פתח צינור השתן והדגדגן; ומאחור הוא סוגר את פי הטבעת. ביניהם נמצא מרכז גידי (Perineal Body) שאליו נאחזים שרירים נוספים מהצדדים ומלמעלה. שכבה זו אחראית על תפקוד מיני תקין, בנוסף השריר חוסם יציאות תוך כי תפקוד מיני.
 

2) בחלק האמצעי נמצאים הסוגרים של השופכה ופי הטבעת (הממוקמים בתוך השופכה ופי הטבעת) כיווצם של השרירים הסוגרים מתאפיין בפעולת הסגירה ובאי שיתוף שרירי הבטן, תפקידם הוא בהתאפקות.
 

3) ובחלק העמוק מרבד שרירי הנקרא Levator Ani Plate ועליו שוכבים אברי חלל האגן. כיווץ של השרירים המרימים והפותחים מתאפיין בפעולת ההרמה ובכיווץ המגייס את שרירי הבטן.תפקידם הוא בהתרוקנות (תוך שמירה על הרפיית הסוגרים)ובביצוע פעולות מאומצות (בשיתוף עם השרירים הסוגרים).


3.מהם השרירים המייצבים, מה מרכיב אותם ובמה הם שונים משרירי תנועה:

הסרעפת, שרירי קרקעית רצפת האגן(lavatory ani)  ושרירי הבטן הרוחביים Transversus Abdominis)) יחד עם שרירי גב ושכמה עמוקים המולטיפידוס ,שרירי הירך הפנימיים (האדקטורס) ועוד מסביב למפרקים- נקראים השרירים המייצבים, או שרירי הליבה.
הם שרירי סיבולת העשירים בסיבי שריר אדומים להבדיל משרירי התנועה העשירים בסיבי שריר לבנים. הם מתגייסים ראשונים כדי לייצב את הגוף בשעת תנועה, הם השרירים הכי עמוקים בגופנו, בעלי שטח המגע הכי גדול עם העצמות, הם קטנים וחלשים להבדיל משרירי תנועה שהם חזקים אך מתעיפים מהר,תפקידם הוא לייצב את המפרקים להבדיל משרירי התנועה שהם אלו שמבצעים את התנועה עצמה, תפקידם הוא למנוע עודף תנועה במפרקים, כאשר הם אינם מתפקדים כראוי שרירי תנועה מנסים להחליפם ולכן רבים בקרב האוכלוסייה סובלים מכאבים בחגורת הצוואר והכתפיים, בין השכמות, בגב תחתון, בברכיים ובכפות הרגליים.
 

התכונות החשובות של המייצבים בגופנו הם:ייצוב מפרקים ואברים - גם בעומס נמוך וגם בעומס גבוה, להבדיל משרירי התנועה המייצבים רק בעומס גבוה. הם עובדים בעיקר כנגד הכבידה או כאשר המאמץ מבוצע במערכת שרירים סגורה. בזמן מאמץ שעוצמתו אינה עולה על 20% מעוצמת הכיווץ המקסימאלי - הם המייצבים הבלעדיים. הם מתכווצים, ללא קשר לכיוון התנועה, בו זמנית מסביב לכל מפרקי הגוף. גיוסם לפני ובמשך כל מאמץ ושחרורם רק בסוף המאמץ, חשוב כדי למנוע את שחיקת הסחוסים, הרצועות והגידים בגוף. בזמן כאב הם מפסיקים לעבוד, ולכן יש להימנע מפעילות גופנית בזמן כאב, המייצבים, להבדיל משרירי התנועה, נחלשים לאט ומתחזקים לאט.

 

מקורות
גילה רונאל,מירה ארצי פדן, עלמה כהן ורדי, "טבעי ללדת", (2002),כתר.
ד"ר גיל זולברג, "יציבה ותנועה", ליקויי יציבה ומגבלות במערכת התנועה(2008).
ד"ר ערן תמיר, "גוף נאדם" , אנטומיה ופיזיולוגיה ופתלוגיה, (2005).
יהודית שריג, RPT, B.Sc., חשיבות השרירים המייצבים בגופנו ואתר רצפת האגן הישראלי.