האגן - מבנה ותפקוד - קורס הוראת יוגה נשית 2006

דנה דברת לביא

האגן - מבנה ותפקוד - קורס הוראת יוגה נשית 2006

כתבה: דנה דברת

האגן


מגישה דנה דברת-לביא   

 

האגן הינו איבר חשוב ומשמעותי ביותר בגוף האישה ולו תפקידים רבים. האגן הוא מבנה גרמי היוצר את בסיס הגוף ואת מוצאו. האגן ממוקם במרכז הגוף מחבר ומקשר בין עמוד השדרה ופלג הגוף התחתון. האגן משפיע על היציבה ועל יציבות הגוף, יוצר בסיס רחב ונותן תמיכה לעמוד השדרה המתחבר אליו בבסיס ולמעשה תומך גם בצוואר ובראש. האגן  הוא מקום לאחיזה של שרירים רבים וחשובים בגוף, לכן האגן מאפשר תנועתיות רבה של הגוף, למשל הוא מאפשר את כפיפת הגב לפנים וישורו ומאפשר את תנועת הרגליים דרך מפרקי הירכיים.
היות והאגן נמצא במרכז הגוף ומחבר בין פלג הגוף העליון והתחתון חשוב מאד שהוא יהיה במצב מאוזן מבחינת המנח שלו, אגן שאינו במנח הנכון יוצר בעיות רבות גם בפלג הגוף העליון וגם התחתון.
בנוסף האגן מכיל בתוכו איברים פנימיים חשובים כמו הרחם, שלפוחית השתן ועוד, ומגן עליהם.
אגן האישה ממלא תפקיד חשוב בהיריון ובלידה, הוא מגן על העובר במהלך ההיריון ודרכו עובר העובר בדרכו החוצה. בתחילת ההיריון העובר מעורסל בתוך האגן, בהמשך ככל שהרחם הולך וגדל כלפי מעלה אל חלל הבטן האגן תומך בעובר וברחם מלמטה. האגן הוא איבר הגוף המעורב באופן הישיר ביותר בלידה, האגן מתרחב ומפרקיו מתרככים כדי לאפשר את יציאת התינוק החוצה. 

 

מבנה האגן- עצמות האגן:
האגן מורכב מ-4 עצמות: עצם העצה (הסקרום)
     עצם הזנב- הנמצא בקצה עצם העצה
     2 עצמות האגן המתחלקות ל-3 חלקים.
הסקרום ועצם הזנב מחוברים ביניהם ויוצרים את הדופן האחורי של האגן ושני עצמות האגן הם משני צדי

 

הסקרום ומתחלקים כאמור ל-3 חלקים:
1. עצמות הכסל- ilium
2. עצמות החיק- pubis
3. עצמות השת (עצמות הישיבה)- ischium
עצמות הכסל נפגשות עם עצם העצה ועצמות החיק נפגשות במרכז, כך שהאגן יוצר מעין צורה של מיכל, ומכאן שמו, זהו מיכל המכיל את איברי הרבייה, הרחם, הנרתיק ועוד.
מבנה האגן הוא דמוי משפך והחלל שבמרכזו יוצר מעין תעלה פנימית מעוקלת, דרך תעלה זו עובר התינוק בזמן הלידה. הפתח בראש התעלה נקרא מבוא האגן והפתח שבבסיס נקרא מוצא האגן.

 

מפרקי האגן:
באגן 4 מפרקים עיקריים המחוברים זה אל זה ברצועות:
- 2 מפרקי עצם העצה ועצמות הכסל בחלקו האחורי של האגן, המפרק נקרא: סקרו-איליאק.
- מפרק החיק- שתי עצמות החיק נפגשות בקדמת האגן וביניהן יש מפרק סחוסי- סימפיזיס פוביס.
- מפרק בין עצם העצה והעוקץ (עצם הזנב)
יש מפרק נוסף שקשור לאגן זה מפרקי הירכיים- המפרק בין עצמות האגן לעצמות הירך.
הרצועות:
הרצועות מייצבות את מפרקי האגן ומונעות תנועה מוגזמת, הן מאפשרות למעשה תנועה בתחום מוגבל בלבד. טווח התנועה של המפרקים גדל במהלך ההיריון באמצעות הפרשה של הורמונים המרככים ומגמישים את הרצועות, דבר המאפשר את מעבר התינוק דרך האגן במהלך הלידה.
באגן יש רצועות רבות אשר תפקידן לייצב את עצמות האגן ולאפשר תנועה מוגבלת, למשל: רצועות המתחברות מהחוליה התחתונה של הגב אל עצמות הכסל, רצועות שמחברות בין הסקרום לעצמות הכסל, רצועות מעצמות הכסל ועצמות הישיבה אל מפרק הירכיים, רצועות שמחברות את עצמות החיק ועוד רצועות נוספות.

 

שרירי האגן:
שרירי האגן כוללים שרירים הנמצאים בתוך האגן ומחוצה לו.
36 זוגות שרירים מחוברים אל האגן, למעשה רוב השרירים הגדולים והחזקים של הגוף נפגשים באגן ומכאן חשיבותו הרבה ביציבה ובתנועה של הגוף.
רשימה חלקית של  השרירים המתחברים לאגן:
• שרירי הבטן האורכיים- Rectus Abdominus
• שרירי זוקפי הגב- שמשני צידי עמוד השידרה ושרירי גב נוספים
• השרירים האחוריים של הירך- hamstrings
• שריר פנים הירך- האדקטורים המתחברים לעצם השת ולעצם הירך הפנימית וקשורים לשרירי רצפת  האגן.  
• השריר ה-4 ראשי של קדמת הירך
• שריר בין האגן למפרקי הירכיים
• האיליו פסואס- שריר עמוק בבטן המחבר את עמוד השידרה מחלקו הפנימי אל האגן ואל הירך. זהו שריר המופעל כאשר עושים תנועות של האגן, כאשר מרימים רגל כלפי מעלה ועוד. שריר היוצר קשר בין עמוד השידרה, האגן והירכיים.

 

בנוסף לשרירים הללו יש את שרירי האגן עצמו:

3 שרירי עכוז- גלוטיוס מקסימוס, גלוטיוס מדיוס וגלוטיוס מינימוס המספקים כוח ותמיכה לירכיים ולעמוד השידרה, ומאפשרים תנועתיות של מפרק הירך.
גלוטיוס מקסימוס- מתחבר לחלק האחורי של עצם הכסל ולעצם הירך, שריר מאסיבי וחזק ותפקידו לאפשר תנועתיות של הירך אחורה, הצידה וברוטציה.
גלוטיוס מדיוס- מתחבר לחלק הקידמי של עצמות הכסל ולעצם הירך והוא מתחת לגלוטיוס מקסמימוס. תפקידו בייצוב האגן והירך ומאפשר תנועתיות של הירך- לאחור, הצידה ורוטציה.
גלוטיוס מינימוס-  שריר הנמצא בשיכבה מתחת לגלוטיוס מדיוס, מתחבר לעצם הכסל ולעצם הירך ותפקידו זהה לגלוטיוס מדיוס.

 

האיברים הפנימיים באגן האישה:
אגן האישה מכיל שלושה איברים פנימיים: הרחם שאליו מתחברות החצוצרות והשחלות, שלפוחית השתן, והחלחולת (הרקטום). מתוכם יש 3 פתחים: השופכה דרכה עובר השתן, הנרתיק, ופי הטבעת. הרחם ממוקם עמוק באגן מתחת לאיברי הבטן, בין שלפוחית השתן הנמצאת לפניו לבין החלחולת הנמצא מאחוריו.
שרירי רצפת האגן:

 

רצפת האגן מכילה שכבה של שרירים שונים ורקמת חיבור המתפשטת על פני בסיס האגן מעצמות החיק בקדמת האגן ועד עצם העצה מאחור. למעשה שרירים אלו מכסים את פתח האגן התחתון ויוצרים מבנה סבוך של שרירים המגנים על איברי האגן הפנימיים ועל הפתחים היוצאים מתחתית האגן ומאפשרים מתן ושליטה בהפרשות היוצאים דרך הפתחים. רצפת האגן היא מעין ערסל שמערסל את כל איברי האגן ונותן תמיכה לשלד ולאיברים פנימיים. למעשה שריר רצפת האגן תומכים בכל תכולת האגן והבטן, והם מאד משמעותיים במהלך ההיריון והלידה, הם תומכים ברחם מלמטה, והם מסוגלים להתרחב ולהימתח בצורה משמעותית כי דרכם עובר התינוק בלידה. 
ברצפת האגן יש שרירים רבים, הם מתחברים לעצמות השת, לעצמות הישיבה, לעצם הזנב ולסקרום.
זהן מבנה מסובך, המכיל שני שרירים מרימים (lavator ani), הנמתחים לדופן אגן הירכיים ונפגשים באמצע, וכך הם יוצרים מעין ערסל על פני מוצא האגן. מלפנים הם מנקבים בפתח השופכה, מאחור בפתח פי הטבעת ובאמצע בפתח הנרתיק. מתחת לשרירים המרימים נמצאת שכבת שרירים נוספת המקיפה את פי הטבעת, הנרתיק והשופכה, וצורתם מזכירים את הסיפרה 8. הנרתיק ופי הטבעת מוקפים בשרירים הנפגשים בין הנרתיק לפי הטבעת, בחיץ הנקבים, בסיוע שרירים אלו הפתחים של הנרתיק, השופכה ופי הטבעת נשארים סגורים במהלך פעילות רגילה ונפתחים בזמן הצורך. שריר רצפת האגן קשורים לתפקוד של שלפוחית השתן, החלחולת והנרתיק. במתן שתן השרירים הללו עובדים ובעצירת שתן, כנ"ל ביציאה מפי הטבעת, ובמהלך קיום יחסי מין. השרירים הללו מאפשרים שליטה מצד אחד ושחרור מצד שני. שרירם אלו לוקחים גם חלק בתהליך הלידה, בשלב השני של הלידה השרירים המרימים מתרפים כדי לסייע בלידת התינוק. כאשר ראש התינוק עובר דרכם , הם לוחצים על הדפנות הצדדיים של האגן, ומיד אח"כ חוזרים למצבם הרגיל.
רצפת האגן קשורה גם לשרירי פנים הירך וגם לסרעפת, כאשר ריצפת האגן היא בטונוס לא נכון אז גם שרירי פנים הירך וגם הסרעפת והנשימה מושפעים מכך. רצפת האגן היא כמו עוד סרעפת הנמצאת בתחתית האגן ומושפעת מתהליך הנשימה. בשאיפה כשהסרעפת יורדת גם ריצפת האגן יורדת ובנשיפה כשהסרעפת עולה שריר רצפת הגן נאספים מעט ועולים מעלה. אם שרירי רצפת האגן מכווצים מידי זה פוגע בתהליך הנשימה, מונע מהסרעפת לרדת למטה ופוגם באיכות השאיפה והנשיפה.

 

כאשר שרירי רצפת האגן חלשים נוצרת צניחה של האיברים הפנימיים באגן, צניחת רחם, שלפוחית שתן, החלחולת. חולשה של שרירי רצפת האגן נובעת מעומס רב על השרירים הללו לאורך זמן, מכיווץ יתר שלהם ומחוסר תנועתיות ומודעות אליהם. העומס יכול לנבוע מעלייה בלחץ התוך בטני, למשל בהריון אם לא מתרגלים את חיזוק השרירים הללו הם נחלשים וגורמים לצניחת איברים, לדליפת שתן, טחורים וכו'.

 

תנועה באגן:

למעשה האגן קשור לכל תנועה כמעט המתבצעת בגוף, בגלל היותו מחובר לעמוד השידרה ולרגליים. האגן מאפשר את זקיפת הגב, כפיפה הגב לפנים, הרמה של הגב חזרה מעלה וכפיפת הגב לאחור. האגן מאפשר את תנועת הרגליים, וכל תנועה שקשורה למפרקי הירכיים והאגן מאפשר לנו לשבת.
בנוסף קיימת תנועתיות בתוך האגן עצמו, כלומר במפרקי האגן. קיימת תנועה במפרק של עצם העצה ועצמות הכסל, מפרק הסקרו-אליאק, יש תנועת התרחבות במפרק שבין עצמות החיק- הסימפיזיס פוביס, דבר המאפשר את התרחבות האגן בזמן הלידה ואת מעבר התינוק.

 

האגן מבחינה רגשית ומנטלית:
האגן כשמו כן הוא, מיכל המכיל לא רק את איברי האגן הפנימיים אלא גם מכיל את כל החוויות וההתנסויות שחווינו במהלך החיים ואת כל זיכרונות העבר שלנו. האגן מכיל רגשות שהדחקנו, דברים לא פטורים, זיכרונות שהדחקנו מעצמנו ומהסביבה, אירועים שלא התמודדנו איתם וטראומות מן העבר גם טראומות מיניות. האגן מסמל את העבר שלנו וכל חוויות והתנסויות העבר לא הולכות לאיבוד אלא נשארות חבויות באגן. כל הרגשות וההתנסויות  שהדחקנו ולא פטרנו יבואו לידי ביטוי באגן, באמצעות סימפטומים גופניים כמו: נוקשות באגן, חוסר תנועתיות, כאבים ומחושים באגן, מחלות באגן או באברי האגן הפנימיים, גידולים, מגרנות וכד'.
האגן ושרירי רצפת הגן קשורים גם לחיבור שלנו למציאות, לאדמה, לאיזון רגשי ומנטלי. האגן קשור לצ'קרה הראשונה והשנייה, ומכאן למיניות, יצירתיות, פוריות גופנית ,רגשית ומנטלית.
אנשים שהם מאד מוחזקים, בשליטה כל הזמן הדבר מתבטא גם באחזקה של האגן ושרירי רצפת האגן, וזה עשוי להתבטא בעצירויות, טחורים וחולשה של שריר רצפת האגן.

 

מולה בהנדה:
מולה בהנדה זה מונח מעולם היוגה שמשמעותו: בהנדה זה מנעול, סוגר ומולה הכוונה לחלק התחתון של הגוף לאזור הנרתיק וחיץ הנקבים.
מבחינה אנטומית המולה בהנדה קשורה לקבוצת שרירים מסוימת ברצפת האגן, היא קשורה לשרירים המקיפים את הנרתיק ומתחברים לאזור חיץ הנקבים. פירוט על השרירים הללו ברמה האנטומית והפזיולוגית יש בתת פרק על רצפת האגן.
ביוגה קבוצת שרירים אלו משמעותית גם ברמה הפיזית וגם האנרגטית. מבחינה פיזית לאיסוף המולה בהנדה יש חשיבות בתרגול אסאנות רבות, אנו אוספים את המולה בהנדה על מנת לתת תמיכה לעמוד השדרה, שהגב לא יקרוס ולא יהיה במאמץ יתר. למולה בהנדה יש גם משמעות אנרגטית, האיסוף שלה משאיר את הפראנה במרכז הגוף ולא מאפשר לה לברוח אל הרגליים. בכך זה מאפשר התעוררות של הקונדליני והתעוררות של התודעה. משתמשים במולה בהנדה בתרגילים אנרגטיים מסוימים כמו מהה מודרה, פנתר ובתרגילי פרנאימה מסוימים והתפקיד שלה כאמור הוא לשמור את האנרגיה במרכז הגוף ולעורר את צ'קרת הבסיס.  

 

בחוויה האישית שלי, התוודעתי אל המולה בהנדה בצורה עמוקה יותר רק בארבע השנים האחרונות, למרות שאני מתרגלת יוגה כבר 11 שנים.

 

חווית האיסוף של השרירים הללו והתמיכה שהם נותנים לעמוד השידרה התבהרה יותר, אך עדיין יש הרבה מה ללמוד ולתרגל. בעבר לא הייתי מודעת לשרירי רצפת האגן בכלל ולמולה בהנדה בפרט, לא היה לי קשר תחושתי ותנועתי טוב עם שרירים אלו. לא הייתה לי יכולת הפרדה בין השרירים שברצפת האגן, כלומר היכולת לאסוף בנפרד את שרירי הנרתיק, מולה בהנדה, ואת שרירי פי הטבעת, אשוני מודרה. אך עם הלימוד והתרגול התחלתי לחזק את הקשר העצבי והתחושתי איתם. בהתחלה לא ממש הבנתי את משמעות האיסוף של המולה בהנדה, יותר חשבתי על כיווץ. כיום אני חשה שפעולת האיסוף זו מעין שאיבה עדינה של שרירי הנרתיק כלפי מעלה, כלפי תוך הגוף. זה לא כמו שמכווצים שריר רגיל, זה שריר טבעתי שנאסף כלפי מעלה תוך כדי נשיפה. התנסות והבנה נוספת הייתה חווית הקשר של הנשימה עם רצפת האגן. בשאיפה יש תחושה שהשרירים הללו יורדים מטה ונפתחים ובנשיפה יש תחושה שהשרירים הללו נאספים כלפי מעלה.
אני חשה את התמיכה שהמולה בהנדה נותנת תנוחות שונות, למשל תנוחות עמידה, ישיבה ותרגילים מסוימים בשכיבה, כאשר אני אוספת את המולה בהנדה יש פחות עומס על הגב התחתון, ועמוד השידרה יכול להזדקף עם פחות מאמץ. ויש גם את החוויה האנרגטית, בתנוחות שונות כמו מהה מודרה ופנתר, אז יש תחושה של האנרגיה שעולה כלפי מעלה מבסיס הגוף כלפי מעלה עד הראש והחוויה היא של שקט בתודעה.