הצ'אקרה החמישית- "הקול הוא הכל"

הצ'אקרה החמישית- "הקול הוא הכל"

יסוד – חיים

איכות – תקשורת

ממוקמת באזור הגרון, אחראית על יכולת הביטוי שלנו בעולם.

היכולת להביע את עצמנו להשמיע את קולנו. התקשורת שלנו עם עצמנו ועם הסביבה.

 

קיים קשר בין הקול הפנימי, העמוק השוכן ברחם, זה היודע האנטואיטיבי ,לעומת הקול החיצוני.

 

על הקול לעבור דרך ארוכה מהרחם אל הבטן אל הלב אל הגרון והחוצה לעולם (מעבר לאורך הצ'אקרות)

יש לנו בגוף, שפתיים עליונות ותחתונות, לב עליון ותחתון. כשיש  פער בין השניים כלומר הפה אומר כן אבל הלב או הרחם אומרים לא וההפיך, כשהפה אומר לא, אבל הלב או הרחם רוצים כן. אנחנו יוצרות חוסר איזון בגוף.

 

באיזון - הקול החיצוני הוא ביטוי לקול הפנימי ולא ההפיך, יש יש הסכמה בין כל החלקים על הרצף.

נשים רבות נוטות "לוותר" על קולן. לא להשמיע אותו בברור. במשך דורות נשים חונכו לשתוק. "תהיי יפה ותשתקי" "קול באישה ערווה" הם דוגמאות של  וויתור על העצמיות ואולי גם על העצמאות שנשים רבות גדלו עליו.

 

כאשר אנחנו מוותרות על קולנו הייחודי הפנימי אנחנו מוותרות על עצמנו.

להשמיע קול, להגיד את מה שאני חושבת, את מה שאני מרגישה, את מה אני רוצה, מחייב אותי להקשיב לקולי הפנימי, לדעת מה אני חושבת, מרגישה, רוצה.

אברי הגוף השייכים לצ'אקרה החמישית הם הגרון, הצוואר, בלוטת התריס, קנה הנשימה, חוליות הצוואר, פה, שיניים וחניכיים והושט.

דלקות גרון כרוניות, בעיות בבלוטת התריס, בעיות בדיבור, כאבי צוואר וכתפיים קשורות לחוסר איזון של צ'אקרה זו. כשהצ'אקרה אינה מאוזנת אנחנו פוחדות להשמיע את קולנו אנחנו מקשיבות לקולות של אחרים ולא לקולנו הפנימי, מרצות אחרים ולא את עצמנו.

כאשר הצ'אקרה מאוזנת אנחנו בוטחות בקולנו הפנימי ומרגישות תשוקה לתת לו ביטוי בעולם. אנחנו מעיזות להשמיע את קולנו בקול רם וברור. אנחנו נמצאות בתקשורת טובה עם עצמנו ועם אחרים. אנחנו לא נבהלות מקולות חיצוניים כמו ביקורת או דעות שונות.

 

את מוזמנת לשאול את עצמך את השאלות הבאות:

  1. האם אני ממהרת לרצות אחרים? (למדת מקצוע כי ההורים אמרו, חשוב לך שהבעל/ההורים/הבוס/הילדים/הלקוחות יהיו מרוצים, באיזה מחיר)?

  2. האם אני נפגעת מביקורתיות ושיפוטיות?

  3. מתי פעם אחרונה הקשבת לקולך הפנימי?

  4. האם אני מקבלת אנשים אחרים כפי שהם?

  5. האם אני חייבת להיות בשליטה?

 

 

מן האגדות:

האגדה המתארת בדייקנות חוסר איזון של הצ'אקרה החמישית, היא הסיפור על בת הים הקטנה. אריאל מוותרת על קולה (על הייחודיות שלה) למען הסיכוי להיות עם נסיך חתיך. קולה הוא מטפורה למהות שלה, לביטוי שלה. ללא קולה, ללא היכולת לבטא את עצמה היא אינה מעניינת, היא רק בחורה יפה. הנסיך מתייחס אליה כקישוט נאה אך אינו מעוניין בה כבת זוג. הסוף של האגדה על פי האחים גרים (לא על פי הגרסה המעודנת של דיסני) הוא טרגי. אריאל מוותרת על עצמה למען אושרו של אחר (מוכר למישהי?) והופכת להיות קצף על פני המים כלומר נעלמת, מתאדה. מאבדת את חייה וגם את נשמתה.

 

לסיכום – הצ'אקרה החמישית היא הביטוי החיצוני של העצמי, היכולת שלנו לדבר את עצמנו, להעביר במילים או בכל דרך יצירתית ותקשורתית את ההוויה שלנו החוצה.

מה יש ליוגה הנשית להציע?

 עבודה עם קול, תרגול היוגה הנשית, מחבר את הקול הפנימי הנמצא ברחם לקול הגרוני, החיצוני. השמעת קול בתנוחות שונות, צלילים סגורים או פתוחים, מחברים אותנו לטבע הפראי שלנו (כמו בלידה) משחררים תקיעויות באגן ועוזרים לקול הפנימי לצאת לדרך ולטפס למעלה.

ביוגה הנשית אנחנו מאפשרות קשב לקול הפנימי העמוק השוכן ברחם, על ידי דיאלוג עם האגן העלאת דימויים, תמונות, סודות ממעמקים.

תנוחות מומלצות: עמידת כתפיים, תנוחת הדג, נשימות אוג'י

ובנימה אישית,

כשהייתי ילדה סבלתי המון מדלקות גרון. כמובן שאף אחד לא ייחס לך חשיבות מיוחדת, הרופא הנחמד הלעיט עלי כמויות של אנטביוטיקה ואני הייתי חוזרת לשמיכה לעולמי הפנימי ושמחה על ההפוגה.

תמיד פחדתי להגיד, פחדתי שלא יבינו, פחדתי לפגוע פחדתי שיצחקו על דברי

השתקתי את  עצמי

דלקות הגרון שלי היו פסקי זמן שהגוף שלי נתן לי כשהיה לי קשה להשמיע את קולי שלא הצלחתי לעמוד על שלי והיו הרבה כאלה

שמתי לב שלאורך השנים הקול שלי השתנה, העמיק הפך להיות רם יותר ברור יותר, חזק יותר

הפחדים מהילדות עדיין שם, בכל פעם שאני עומדת מול קבוצה חדשה, הרצאה או סדנה, הקול רועד, לא בטוח בעצמו

היום יש בי את הכלים, של נשימה מולה בנדה כדי לייצב את עצמי ואת קולי גם ברגעים קשים

02-08-2016     הילה
יקרות שלי, אין בפורמט אפשרות לענות לכל אחת מכן ישירות, אז אני כותבת בתגובה כללית בתקווה שתראו את זה. עברתי אתמול שיעור גדול בזכותכן תודה על כל התמיכה והפרגון, ההדהוד הזה הוא נעים מחמם את הלב ומחזק. אני מבינה היום עד כמה חשוב להמשיך ולהגיד גם כשאין פידבק מיידי תודה רבה לכל אחת מעומק ליבי
02-08-2016     לימור
מהמם, אהובה. תמשיכי לכתוב ולהשמיע את קולך.
02-08-2016     שיר
תענוג לקרוא. כל כך מעשיר. אני שמחה שאת בחרת להשמיע את קולך. אני מאד אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך.
01-08-2016     מירי סימונסון
מילים שיודעות לגעת כל כך מדוייק כל כך נוגע... תמשיכי לכתוב... מחכה לקרוא
01-08-2016     חני סער
אני כל כך שמחה לשמוע את קולך. את מעוררת בי מחשבה, ובעדינות של חוטי זהב טווה קורי רגש בלבי. תמשיכי, אהובה, להשמיע את קולך. מבטיחה שאהיה כאן תמיד לשמוע אותו ❤️
01-08-2016     תמי אריאלי
קולך אחות יפהיפה. גם בכתיבה. וכל כך חשוב. הייתי מוסיפה גם את חשיבות המיניות הבריאה זו שמשחררת מה׳אקרה השנייה את קולות התענוג. מיניות היא נושא מורכב לנשים ואנו מחויבות לרפא להעצים ולהבין את חשיבותה כאנרגיית החיים הבראשיתית. נשיקות וחיבוק אחות חכמה ואהובה.
01-08-2016     אדוה נפתלי
תודה הילה. הקשר בין הגוף הפיזי והמערך האנרגטי מ ר ת ק .גם אני מרגישה שיש קשר ישיר בין צקרת המין לצקרת הגרון .אני מוסיפה כאן הארה שלי שצקרת הגרון היא הערוץ לפיענח ופרשנות של תודעה שמגיעה מהמרכזים העליונים כשהצקרה מאוזנת הביטוי ,המימוש, באמצעות צקרת המין עשוי להיות מדוייק וקליל כשהצקרה לא מאוזנת יהיה קושי בתירגום התודעה /חזון למימוש ,תהיה כמו הצפה משבשת ונטיה להטחה וביזבוז אנרגטי והמימוש יבוא עם הרב
01-08-2016     אבישג
גם לי בתור ילדה היו המון דלקות גרון חוזרות ואפילו הוציאו לי את השקדים,( דבר שאני לא בטוחה שהייתי עושה היום...) בתור מורה ליוגה נשית מתחברות לי הדלקות האלו לפחד לבטוי עצמי כמו שאמרת, ואכן בעזרת עבודת מולה בנדה ונשימה אני מרגישה הרבה יותר מיוצבת :-) תודה על הכתיבה המקסימה!
01-08-2016     יעל מרגלית
הילה יקרה! טוב לשמוע את קולך דרך כתיבתך הצלולה והנוגעת. תודה!
01-08-2016     מיכל
תודה רבה! מעניין החיבור בין הקול הפנימי השוכן ברחם (לא הייתי מודעת לכך, אבל בהחלט מתקבל על הדעת והלב) והקול החיצוני היוצא מהגרון. מאחלת לכולנו איזון וימים טובים
01-08-2016     רונית ווליס
הילה יקרה... אני שמחה שמירה שאלה אותך למה את לא כותבת... ושמחה עוד יותר שלמרות הכל... ואף על פי כן כתבת... תודה! גם אני סבלתי כל חיי מדלקות בגרון... ואכן, לא השמעתי את קולי... לא בבית הספר, לא בבית, לא בין חברות... כלכך פחדתי שלא אגיד דברים ״חכמים״ מספיק... ״מרשימים״ מספיק... לא הבעתי את עצמי ובעצם לא הייתי... תודה לאל ... להתפתחות המתמדת, ליוגה... למולה באנדה, אני היום במקום אחר... עדיין לא מהדבר
01-08-2016     אפרת
נהדר. מזדהה מאוד..תודה !