הצ'אקרות בראייה נשית - הצ'אקרה השישית

הצ'אקרה השישית –

"הדברים החשובים סמויים מן העין"

מאת : הילה פיאלקוב


היסוד שלה - זמן
האיכות שלה – אינטואיציה


שתי הצ'אקרות העליונות הן בעלות איכויות רוחניות יותר
הצ'אקרה השישית  שנקראת גם העין השלישית ממוקמת בין הגבות אחראית על הראייה הפיזית והרוחנית שלנו.
 קשורה לדרך בה אנחנו תופסות את העולם.  לדרך בה אנחנו בוחרות לראות את העולם, מהי נקודת המבט שלי.
לראייה שלנו משמעות רבה. אנחנו יכולות לבחור לראות את הטוב או את הרע. את חצי הכוס המלאה או הריקה, את היש או את האין.
אנחנו יכולות להפנות את הראייה רחוק קדימה או עמוק פנימה. אנחנו יכולות לראות את מי שעומד מולנו ואת עצמנו כפי שאנחנו.
ואנחנו יכולות לבחור להסתכל ולא לראות, להעלים עין, "לקבור את הראש בחול".


בסנסקרית הצ'אקרה החמישית נקראת אג'נה צ'אקרה. אג'נה  פרושה "לדעת" . צ'אקרה זו קשורה גם לידיעה פנימית, למורה הפנימי הרוחני שבתכינו. קשורה ליכולת  שלנו לדמיין, קשורה לתת המודע ולריפוי עצמי באמצעות התת מודע.


איברי הגוף ששייכים לצ'אקרה השישית: המוח, מערכת העצבים המרכזית, הפנים, עיניים, אוזניים, אף, סינוסים, בלוטת האצטרובל, בלוטת יותרת המוח. 


כאשר הצ'אקרה השישית אינה מאוזנת, הראייה שלנו צרה, אנחנו רואות רק את הצד שלנו, בטוחות בצדקתנו, אנחנו נותנות את מבטחנו אך ורק בהגיון הבריא. אנחנו רואות מה שאנחנו רוצות לראות ושומעות רק מה שאנחנו רוצות לשמוע. כאבי ראש כרוניים, בעיות בעיניים, באזניים ובמוח מעידות על חוסר איזון של צ'קרא זו.


כאשר הצ'אקרה השישית מאוזנת הראיה שלנו מתרחבת יש לנו יכולת לראות מעבר, לשמוע את הצד השני ולהזדהות אתו, לראות את מה שסמוי מהעין, האינטואיציה שלנו עולה, אנחנו פועלות מתוך אמונה פנימית, לפעמים גם בניגוד לכל הגיון. אנחנו מרשות לעצמנו לחלום, לדמיין, לפנטז וגם להגשים את החלומות שלנו. אנחנו מאפשרות לעצמנו להתחבר לתת מודע שלנו


את מוזמנת לשאול את עצמך את השאלות הבאות?


1.    האם את בטוחה שאת יודעת הכי טוב או את פתוחה לקבל עוד דעה?
2.    האם את מחפשת הגיון בכל דבר?
3.    האם את מאמינה בדברים שאין להם הסבר לוגי?
4.    האם את משתמשת בדמיון, חלומות, פנטזיות? 

 

מן האגדות:
"הנסיך הקטן". לא ממש אגדה קלאסית אבל אחד הספרים האהובים עלי אם לא ה.. זהו סיפור על ראייה. 
על נקודות מבט שונות. זהו ספר פילוסופיה רוחני עמוק במסווה של אגדת ילדים. 
הספר מתאר גישות ראייה שונות על כל מה שיש סביבנו. איך שאלת שאלות תמימות משנות את התמונה ואת הראיה שלנו על דברים.
 הנסיך הקטן מסמל את הטוהר התמימות, אין בו שפוטיות או ביקורת, הוא האני המתבונן. הוא בא מכוכב אחר, הוא לא קיבל את החינוך שאנחנו קיבלנו. נקודת המבט שלו מאירה את עולמנו באור שונה. בחרתי להביא ציטוטים מהספר שמסבירים את סוד הראייה : 
"...הדבר המשווה יופי לבית, לכוכבים ולמדבר הוא משהו סמוי מן העין... סוד יופיו של המדבר...שהוא צופן אי שם בחובו מים חיים."
"בני האדם היושבים על כוכבך זה, אמר הנסיך הקטן ,מגדלים חמשת אלפים שושנים בגן אחד ואינם מוצאים את מבוקשם... והרי יכלו למצוא את מבוקשם בשושנה אחת יחידה ובמעט מים... אך העיניים סומות הן. אין לראות אלא בלב בלבד".
"לבני האדם כוכבים ומזלות, אך הם רואים אותם איש איש בצורה אחרת. לאלה היוצאים למסעות ישמשו מורי דרך ואילו בעיני האחרים אין הם אלא אורים זעירים, המלומדים יראו אותם כבעיות מדעיות בלבד...."
"תסתכל בשמי הלילה שעה שאדור על אחד הכוכבים ואשמיע את צחוקי משם, תדמה בנפשך כי הצחוק בא מכל הכוכבים כולם, יהיו לך כוכבים היודעים לצחוק.."


לסיכום :

הצ'אקרה השישית אחראית על הראייה. היא מחברת אותנו אל האינטואיציה, אל התת מודע, אל ראייה פנימית, אל מצב רוחני גבוה. אך היא אינה מנותקת מהצ'אקרות התחתונות. היא מחוברת  אל האדמה אל הרגליים, אל שיווי המשקל שלנו בחיים.


מה יש ליוגה הנשית להציע:

עבודת מיקוד ושיווי משקל, בתנוחות שונות ובמנחים משתנים כיצירת עוגן פנימי לייצוב פיזי ורגשי. מיקוד המבט בנקודה לאורך זמן, יחד עם עבודת השתרשות ואיסוף המולה בנדהה,  עוזרת לנו לשמור על שיווי משקל ולייצב את עצמנו, למצוא מיקוד ועוגן.
תרגול בעיניים עצומות. הפניית  את המבט פנימה אל הלב. לא לראות, לא להשוות, לא לתקן, להיות עם עצמי, ללא שיפוט, ללא ביקורת, ארגון הגוף והחיים מתוך ראייה פנימית.
דמיון מודרך, תרגול של התת מודע, העלאת דימויים, כתיבה אנטואיטיבית
הרגעה של המוח החושב, הדואג  "הנאו קורטקס " והעברת תשומת הלב אל המוח ההורמונלי "ההיפוטלמוס" שאחראי גם על מערכת העצבים האוטונומית.
כל אלה טכניקות שיכולות לחבר אותנו לחלקים האינטואיטיביים שלנו, לחבר את הראייה הפנימית לחיצונית ולהנחות עבורנו את הדרך .


בנימה אישית:

אני אוהבת לעצום עיניים ולהתבונן
לראות את המחשבות שלי כמו בסרט
אני אוהבת לעצום עיניים ולהתבונן
בנשימה שלי שעולה ויורדת מתפתלת בתוכי
אני אוהבת לעצום את העיניים ולהתבונן
 בביטוי של השקט שמזדחל פנימה
תחילה כחוסר סבלנות בגוף
אחר כך כמחשבות טורדניות
לאט לאט השקט תופס את מקומו ומתרחב ומתרחב
 ואני עפה