יחי החופש הגדול

 

כתבה: הילה פילאקוב (אוגוסט 2013)

 

אוגוסט מהביל, ואני מלאת תוכניות איך למלא בתוכן וכיף את הימים הנוראי                                אך אוגוסט הוא חודש לאה וכך גם אני, הבקרים  מתעצלים נמרחים ונמתחים וכך גם אני.  המזגן קורץ הרחק מההמון המתגבר, ושוב אנחנו מתכרבלים מול סרט בציפייה ישירה  או מצירים אריות שואגים.                                                                                                                      

 

 לעיתים האנרגיה העצלנית שלי לא מסונכרנת עם צאצאי הבנים האקטיביים ותסכול מלווה במרד מתעצם בקרב הדור הצעיר.

בלית בררה אני נאלצת  להתמודד עם 120% לחות, אנשים. תורים, פקקים, ארטיקים דביקים, מלא חול ואוטו מטונף ממש.

אני פוגשת את עצמי' אמא לא צעירה לשני קטנטנים רגשות האשם כבר לא מה שהיו פעם אבל עדיין מבצבצים פה ושם במיוחד אל מול שלל התמונות של כל העולם (חוץ ממני) מבלים ביעדים אטרקטיבים שמצטלמים היטב ברשתות החברתיות.
מצד אחד לומדת להיות קשובה לעצמי: קפה קר, מזגן וספר או שייק על  ערסל בגינה נשמעים כמו אלטרנטיבה השפויה ביותר.

מצד שני, שני זאטוטים שצמד המילים אמא בואי, חביבה עליהם ביותר (אמא בואי שחקי איתי אמא בואי נגבי לי אמא בואי תכיני לי אמא בואי נלך כבר אמא בואי שבי איתי) לא ממש מאפשרת זמן לעצמי כראוי וכנדרש.

מה עושים?
כמו בזוגיות כל אחד מהצדדים מוותר קצת,

אני מרשה לאכול ארטיק בסלון, למלא את האוטו בחול , לאכול פיצה לפחות פעם בשבוע, לא לצחצח שיניים ולראות טלוויזה מתי שמתחשק.
הם נותנים לי לישון בצהרים, מאפשרים לי את החמצן שלי תרגול יוגה יומי קצר ולפעמים אפילו מצטרפים, עוזרים (כמיטב יכולתם) בעבודות הבית, גינון, בישול ובעיקר משתדלים לא להרוג אחד את השני במכות.


ככל שעוברים הימים הקושי מתחלף ברוך.

הם מצחיקים אותי וממלאים אותי באהבה, העומס הרגשי מתחלף להשלמה מחויכת. רק הבית נשאר מבולגן. אני עוד אתגעגע לחופש הגדול (או שלא)
זה הזמן להודות לתמיכה הפנימית (המולה בנדהא והנשימה) ולתמיכה החיצונית בעלי, חמותי ולילדי הבוגרים על הייצוב הפנימי והחיצוני על מנת לעבור את הקיץ בשלום

04-08-2014     אודל עינב
מקסים מקסים מקסים