אז איך הכל התחיל


כתבה: הילה פילאקוב (אפריל 2014)

 

לפני כשנה השתתפתי בפגישת מחזור של הגימנסיה בה למדתי.                                         חברה שלא ראתה אותי 25 שנה חייכה אלי ואמרה: את, מורה ליוגה?                                       אני עוד זוכרת איך רימית בריצה בשעורי ספורט.

צודקת גם היום אני עדיין לא רצה לשום מקום ותמיד מעדיפה לטייל לאיטי, לנוח מדי פעם להביט בנוף. אין בי שום דחף לאקסטרים..

"אז  איך הגעתי ליוגה?" התפלאה חברתי
"מתוך ייאוש"    עניתי לה                                                                                                       "מה זאת אומרת " היא שאלה?                                                                                  

 

 הניסיון להסביר לה את עצמי , החזיר אותי אחורה בזמן לימים שהייתי אמא צעירה עם שני קטנטנים בבית, תחושת העייפות האין סופית, הגוף שהשתנה לאחר הלידות, הבלבול, חוסר הביטחון באימהות, הדאגה הבלתי פוסקת, הזוגיות שמתפרקת, הביאה אותי לקריסת מערכות.                                                                                                                                         הייתי נואשת למצוא מקום לעצמי, מקום בו אוכל רגע לנשום.                                                    על לוח המודעות בסופר (מקום הבילוי המועדף עלי באותם ימים) ראיתי מודעה קטנה: תרגול יוגה, שמשלב עבודת גוף נפש עם דגש על נשימה.                                                          המילה נשימה עשתה לי פרפור בלב. לבעלי "מכרתי" סיפור שאני הולכת כדי להוריד את הקילוגרמים המיותרים, אבל האמת היא שחיפשתי משהו לנשמה (בסוף הרווחתי את שני הדברים).                                                                                                                    

 

מצאתי מורה נפלאה שפתחה בפני עולם קסום. השיעור הראשון היה קשה עבורי בקושי הצלחתי לשרוד מבחינה פיזית אבל היה שם משהו שמשך אותי להישאר. החיבור פנימה,  הקצב היה נכון עבורי. תשומת הלב לנשימה. הרגשתי שאני מתחזקת משעור לשיעור . הייתי מחכה לשעורי היוגה בחוסר סבלנות. בעלי היה צריך לשמור על הילדים כדי שאוכל לצאת ואם היה מאחר הייתי כמו חיה בכלוב, תנו לי לצאת לנשום, תנו לי את הזמן שלי לעצמי.                  כך לאט לאט התחלתי לעבור תהליך שיקום, העולם חזר לחייך אלי ואני אליו בחזרה.                  

הייתי חוזרת משעורי היוגה זורחת קורנת. בעלי התחיל לחשוד שהיוגה זה מילת קוד למאהב. אולי הוא באמת צדק. היוגה הפכה להיות אהבה מאוד גדולה בחיי. 
כך גם היוגה שאני מלמדת. יוגה שמתאימה לנשים שרוצות לעבוד עם הגוף ולא להעביד אותו, נשים שרוצות להתיידד עם גופן, להכיר אותו לעומק לקבל ממנו מסרים ותובנות, אי אפשר לעשות זאת שרצים מהר.                                                                                                          

 

דווקא מתוך האטיות, הנשימה והתנועה נוצרת עוצמה פנימית שמניעה אותנו קדימה          לפעמים התהומות הגדולים ביותר מביאים לנו מתנות גדולות.