שלושת הנשים

 

כתבה: הילה פילאקוב (יוני 2014)

 

נתיב

 

"האישה החכמה בשמעה על אודות

הטאו מתחילה ללכת בנתיב. האישה

הרגילה מתלבטת באיזה דרך תבחר.

האישה הטיפשה רואה בדרך רק מכשולים.


יש האומרים כי הנתיב חשוך ואין לו

קצה.
האישה החכמה ממשיכה במסעה ,

יוצרת אור בתוך החשכה ונתיב היכן שאין דרך.
עקבות רגליה מסמנים את הדרך"

 

קטע מס' 41 מתוך הטאו של הנשים


אני נוהגת לקרוא בשעורים שלי מתוך הטאו של הנשים.
קובץ נפלא של דברי חכמה נשיים שנכתבו בשפה נשית סודית בסין העתיקה. זאת היתה דרכן של הנשים לתקשר אחת עם השניה בזמנים שנשים נאלצו לשתוק. זאת היתה הדרך לעודד, להעביר מסרים, ללמד את הנשים הצעירות את דרך הנשים.


בטקסט הזה, מצאתי קושי. מיהי אותה אישה טפשה או אותה אישה רגילה. הטאו אף פעם אינו נגד מישהי למה פה הוא עושה הפרדה כזאת, משתמש בשפה קצת קשה וכאילו ביקורתית.
אחרי שקראתי את הטקסט מספר פעמים נתתי למילים לחלחל פנימה עלתה בי תובנה.
שלושת הנשים גם יחד שוכנות בתוך כל אחת מאיתנו . לכל אחת מאתנו יש רגעים של חוסר ודאות, קושי להחליט. לכל אחת יש ימים שהפחד (או העומס) שולט ואנחנו מצליחות לראות רק את המכשולים.
וישנם רגעים בהירים, רגעים בהם נוצרת הדרך.


אותם רגעים של חכמה, רגעים של דיוק . רגעים בהם יש תאום בין הגוף הנשמה והתודעה
כשאני פועלת מתוך מקום טוב ומיטיב, קודם כל עם עצמי ואחר כך עם סביבתי מתחילה שרשרת של דיוקים
מקום טוב הוא לא מקום מרצה, הוא לא מקום שמחסיר ממני דבר.
הוא יכול להיות מקום תקיף או עדין, חזק או גמיש, איתן או רך אבל תמיד קרוב לעצמי, גם להגיד " לא " יכול להיות טוב ומדוייק.


בתרגול היוגה אנחנו לומדות להתחבר למקומות הללו בתוכנו. מאפשרות לחוזק ולגמישות, להתמסרות ולאיתנות לשכון יחד.
אנחנו מרככות את הקשה מחזקות את החלש ויוצרות איזון פנימי. מקרבות בין גוף, נשמה ותודעה. ביני ובין עצמי, ויוצרות קשב פנימי. משם מתבהרת הדרך...