אני מלמדת יוגה כבר כמעט 20 שנה, התחלתי לתרגל עם חבר שסיים קורס מורים ורצה ללמד אותנו , החוויה הייתה מיוחדת במינה ואני שתמיד הייתי קופצנית עם בעיות קשב וריכוז מצאתי את עצמי יוצאת משיעור ומרגישה שהכל מחובר. נכנסתי למוסך ותוקנתי :)

לא חשבתי להיות מורה ליוגה אבל בתוך תהפוכות החיים כיוונו אותי לשם וכלל הנראה עשו נכון כי גם שניסיתי לעבוד בתחומי עניין במקביל ( הייתי יועצת נדלן ומאמנת אישית) היוגה תמיד הייתה עוגן לחזור אליו.

העבודה עם הגוף מרגשת ולראות אנשים נכנסים בצורה אחת לשיעור ויוצאים מחייכים. רגועים ונינוחים היה תמיד מפעים אותי.

את היוגה הנשית פגשתי אחרי מסע מטלטל בנסיונות להרות, הפעולה הפשוטה הזו הפכה להיות מסע ארוך, מעייף כשבעצם הרגשתי כאישה פגומה, כשלון והרגשתי איך כל פעם שלא הצלחתי הגוף שלי ואני מתרחקים זה מזה ועלו וצפו רגשות קשים של מרירות, קנאה ועוד..

התחתנתי מאוחר עם בן זוגי המהמם, ומיד נכנסתי להריון, אבל כל הריון הסתיים במפח נפש גדול. הייתי נקלטת בקלות והיה נצפה דופק וכמה שבועות אחרי כבר לא היה דופק. ככה 8 פעמים..

כמו נחום תקום, כמו עוף החול הייתי מתרוממת ומתכננת קדימה וכל פעם התרסקתי למטה.

כשהציעו לי תרומת ביצית חשבתי שחרב עלי עולמי, רציתי שיהיו דומים לי..שלי..

זוכרת שהחלטתי ללמוד כי זה תמיד היה מנוע מרגיע לדעת שיש תוכנית שכן אפשר להוציא לפועל..

כשהתחלתי ללמוד יוגה נשית למדתי להקשיב לעצמי, התחלתי לנשום ולהתחבר לגוף חזרה, זה היה מסע חזרה הביתה אלי. בתוך השנה הזו למדתי על הכוחות שלי ומתוך החיבור לעצמי החלטנו אני ובן זוגי לנסות גם תרומת ביצית, הכנתי את הגוף שלי בצורה שהפעימה אותי לקראת הריון מתרומת ביצית שהיה מופלא וקסום ובסופו ילדתי בת מהממת ומופלאה, את זוהר.

מאז אני מורה ליוגה ויוגה נשית בכירה וגם מורה להתעמלות בונה עצם, מתמחה באוסטיאופורזיס.

היוגה הנשית תמיד מחזירה אותי לעוצמה שטמונה בי וחידדה לי את ההקשבה הנשית הפנימית ואני מודה על הזכות להיות עבור נשים אחרות בחקירה ובמסע שלהן בתוך החיים.