אם בתחילת המאה, כשתוחלת החיים הממוצעת נעה סביב 50 שנה, סימן גיל המעבר את סוף החיים, הרי שתוספת של כ- שלושים שנה ייצרה בהדרגה מודעות הולכת וגוברת לתהליכי הגוף בשלבים שונים של החיים. אחד מאותם שלבים זכה לשם הנפוץ גיל המעבר, בלועזית מנופאוזה. ביוונית מנ=חודש פאוזה=הפסקה. תקופת הפוריות מגיעה לסיומה ומתחיל עידן חדש העשוי להוות שליש מסך חייה של האישה. השינויים החלים בגילאים אלו (40-50) מקשים לעיתים על התפקוד היומיומי ונותנים משמעות חדשה למונח נקודת מפנה. כיום מתייחסים לתקופה זו כאל אמצע החיים. ד""ר ברי קפלן נשיא האגודה הישראלית לגיל המעבר מציג את התפיסה המערבית והרפואית של גיל המעבר. ""גיל המעבר הוא התקופה שבה בהדרגה מגיעה לסיומה תקופת הפוריות של האישה, המתחילה בגיל ההתבגרות עם קבלת הווסת הראשונה"". זהו תהליך בכפוף למשתנים גנטיים, תנאי אקלים והשפעות סביבתיות. מרגע הפסקת הפרשת הורמון האסטרוגן, ההורמון הנשי על ידי השחלות, הביוץ מתחיל להיעלם ומתחילה ירידה בהורמון הפרוגסטרון. דבר זה מתרחש בהדרגתיות יחד עם זאת נשים חוות את התופעות באופן חד. ברי קפלן, (2002).