99 אחוז מהמבנה של האטום הוא חלל ריק. כלומר גוף האדם (כמו כל צורת חומר) עשוי ברובו מריק. ובכל זאת, דווקא הריק, האין, ההעדר – הוא זה שמפחיד אותנו כל כך. אלא שדווקא רגעי הלא נודע הם אלה שיש בהם הכי הרבה פוטנציאל, הכי הרבה אפשרויות והזדמנויות חדשות.

אני פוגשת לאחרונה נשים רבות, חלקן מבוגרות וחלקן צעירות, שמכירות יותר מדי מקרוב את התופעה שבה טיפות קטנות של שתן מוצאות את דרכן החוצה ""תוך כדי""; תוך כדי שיעול, תוך כדי שהן מרימות משהו או ""סתם ככה"". כאילו זה רגיל לגמרי. מה ניתן לעשות כדי להימנע מזה וכדי לחזק את רצפת האגן? ואיך זה קשור לעובדה שאנחנו רצות לשירותים יותר מדי פעמים ביום?

כל עוד לא נווסת אותה, ההכרה שלנו תימשך אל כל מי ומה שרוצה לגנוב את תשומת הלב שלה. ואכן, כל הזמן יש מישהו או משהו שרוצה שנסב את תשומת הלב שלנו אליו: החדשות, הווטאסאפ, הפרסומות. אפילו סתם מוזיקה ברדיו או מה שיש לשדרן.ית להגיד כרגע. לכ-ו-ל-ם יש מה להגיד לנו וכולם רוצים לקבל את תשומת הלב שלנו. ובנוסף, ההכרה שלנו מפוצצת בקולות וברעשים מבפנים. אז מה אפשר לעשות עם זה? החדשות הטובות הן שניתן להגדיל את השקט הפנימי באמצעות מספר פעולות פשוטות ויומיומיות.

הרבה שואלים אותי מה זו יוגה נשית .גם אני שאלתי את זה פעם. מניחה שכמו עוד הרבה אחרים חשבתי שמדובר ביוגה רכה יותר (טוב, אולי לא כמו עוד הרבה אחרים אלא סתם מתוך הדעות הקדומות שלי .( פעם גם אחזתי בגישה ביקורתית כלפי זרמי יוגה מערביים – זאת אומרת, כאלה שלא התפתחו בעבר הרחוק בבסיס האם (הודו) אלא בעידן שלנו, על ידי מורים בשר ודם (או גרוע יותר, כאלה שעדיין בחיים).

זה מה שקורה כששני עולמות נפגשים: הכתיבה האינטואיטיבית בתחילת תרגול היוגה ובסופו מוציאה אותנו אל עבר מסע פנימי מרתק